|

כשבעלי תפקידים ומורים בוחנים את פוטנציאל גידול השכר לאורך הקריירה ב"אופק חדש", הדרגה היא אחד המנועים המרכזיים ביותר. רפורמת אופק חדש מבוססת על סולם של 9 דרגות, כאשר המעבר מדרגה לדרגה מעניק קפיצת שכר אחוזית משמעותית.

אלא שבדיקה של התפתחות הסכמי השכר לאורך השנים מראה מגמה ברורה : זמני ההמתנה (הפז"ם) הנדרשים לעלייה בדרגות הלכו והוחמרו.

הערה חשובה : כידוע, העלייה בדרגות הגבוהות (7–9) אינה תלויה אך ורק בפז"ם, אלא מותנית בקריטריונים נוספים – כגון חובת ביצוע השתלמויות (שעות פיתוח מקצועי) ועמידה בתהליכי הערכה מעמיקים. עם זאת, המיקוד בניתוח הנוכחי מוקדש דווקא לבחינת הרכיב ההכרחי של זמני ההמתנה ההכרחיים (הפז"ם בחודשים), כדי להבין כיצד השתנה קצב הקידום המבני לאורך השנים.

מטריצת הקידום בדרגות : השוואת זמני ההמתנה (פז"ם בחודשים) ותוספת השכר

הטבלה הבאה מציגה את התפתחות זמן ההמתנה הנדרש בחודשים בין דרגה לדרגה עבור מורים אקדמאים לאורך תחנות הקידום והסכמי השכר, לצד שיעור תוספת השכר בכל מעבר :

מעבר בין דרגות	תוספת שכר	הסכם 2008 המקורי	החלטת ועדת המעקב העליונה (19.2.2015)	הסכם ספטמבר 2016
דרגה 1 ← 2	7.5%	24 חודשים	24 חודשים	30 חודשים
דרגה 2 ← 3	7.5%	24 חודשים	24 חודשים	30 חודשים
דרגה 3 ← 4	7.5%	36 חודשים	36 חודשים	36 חודשים
דרגה 4 ← 5	7.5%	36 חודשים	36 חודשים	36 חודשים
דרגה 5 ← 6	7.5%	36 חודשים	36 חודשים	36 חודשים
דרגה 6 ← 7	7.5%	36 חודשים	37 חודשים	48 חודשים
דרגה 7 ← 8	7.5%	36 חודשים	37 חודשים	48 חודשים
דרגה 8 ← 9	7.5%	36 חודשים	37 חודשים	48 חודשים

🔍 מה מראה לנו הניתוח המבני ?

החמרת הפז"ם בדרגות הנמוכות (הסכם ספטמבר 2016) :

בעוד שבהסכם 2008 המקורי ובהחלטת ועדת המעקב העליונה מ-2015 נדרשו 24 חודשים בלבד לעלייה מדרגה 1 ל-2 ומדרגה 2 ל-3, בהסכם ספטמבר 2016 הוארך הפז"ם בדרגות אלו ל-30 חודשים.
הפז"ם בדרגות הביניים (דרגות 3–6) :

בדרגות הביניים (דרגות 3 ל-4, 4 ל-5, ו-5 ל-6), הפז"ם נותר יציב על 36 חודשים לאורך כל תחנות ההסכמים.
הארכת הדרך לדרגות הגבוהות (7–9) :

בעוד שבהסכם 2008 נדרשו 36 חודשים לקידום בדרגות אלו, בהחלטת ועדת המעקב העליונה ב-2015 הוארך הזמן ל-37 חודשים, ובמהלך הסכם ספטמבר 2016 התרחשה ההחמרה הדרמטית ביותר, כשהזמן הוארך ל-48 חודשים מלאים בדרגות הקצה (6 ל-7, 7 ל-8, ו-8 ל-9).
השחיקה בקצב הגידול השנתי הממוצע בשכר :

מובן וברור כי השינויים והתארכות זמני ההמתנה הללו נעשו לאור דרישות המערכת, אילוצים תקציביים וצרכים אופרטיביים של משרדי האוצר והחינוך. יחד עם זאת, כאשר פורסים תוספת קבועה של 7.5% על פני פרקי זמן ארוכים יותר, התוצאה הישירה היא שחיקת תוספת השכר השנתית הממוצעת :
- בדרגות הנמוכות (1–3) : מעבר לפז"ם של 30 חודשים שוחק את קצב הגידול השנתי מ-3.75% בשנה (בפז"ם של 24 חודשים) ל-3.0% בשנה בלבד.
- בדרגות הביניים (3–6) : פז"ם של 36 חודשים מייצר גידול שנתי ממוצע של 2.5% בשנה.
- בדרגות הגבוהות (7–9) : הארכת הפז"ם ל-48 חודשים בהסכם 2016 שחקה את הגידול השנתי הממוצע מ-2.5% בשנה (בהסכם המקורי) לכדי 1.875% בשנה בלבד – ירידה דרמטית בקצב צמיחת השכר השנתית מעצם השהייה בדרגה.

דעת העורך : האם הסתדרות המורים שמרה על האינטרס של עובדי ההוראה?

כשמביטים בנתונים העובדתיים הצרופים, קשה שלא להגיע למסקנה כי ייצוג עובדי ההוראה בנושא הפז"ם לא הטיב עם המורים – ואף הרע את מצבם באופן מקביל ומצטבר.

אף אם מקבלים את הטענה כי התארכות הפז"ם נבעה מתכתיבים ודרישות מערכת מוצדקות מבחינת המדינה, משרד החינוך והאוצר, חובתה של נציגות המורים הייתה למצוא פתרונות מנגד במקביל לשינויים הללו, ולא לקבל את הארכת זמני ההמתנה כגזירת גורל חד-צדדית.

בעוד שהמערכת העמיסה על המורים דרישות פיתוח מקצועי והערכה הולכות וגדולות, נציגות המורים הסכימה להארכה דרמטית של זמני ההמתנה לקבלת השכר המגיע להם : הוספת 6 חודשים בדרגות הנמוכות, ועד 12 חודשים מלאים (שנה שלמה נוספת !) בכל מעבר בין הדרגות הגבוהות.

האם לא היו פתרונות יצירתיים אחרים ?

אם המדינה, משרד החינוך והאוצר דרשו להאריך את זמן השהייה בדרגות משיקולי תקציב או מערכת, ניתן וצריך היה למצוא פתרונות משלימים במקביל. למשל : במידה ומאריכים את זמן ההמתנה בדרגות 7–9 מ-36 ל-48 חודשים, מנגנון התוספת בגין העלייה בדרגה היה צריך לגדול בהתאם – למשל מ-7.5% ל-10%.

פתרון כזה היה מאזן את דרישות המערכת מול שמירה על התמריץ הכלכלי של המורה להישאר ולהשקיע, במקום ליצור תחושת שחיקה ועיכוב מתמשך בשכר.

השורה התחתונה

הבנת מנגנון הפז"ם בחודשים והדרישות הנלוות חיונית לכל עובד הוראה שרוצה לתכנן את הקריירה שלו בצורה מפוקחת. הכרת לוחות הזמנים והגידול השנתי הנגזר מהם מאפשרת לעקוב מקרוב אחר מועדי הקידום המגיעים לכם ולא לעכב את עליות השכר לאורך שנות העבודה.