זכויות עובדים בחינוך הלא רשמי : האם המעסיק שלכם מחויב לשלם לכם כמו בחינוך הציבורי ?
היום נענה על שאלה שמעסיקה אלפי מורים, גננות וסייעות בישראל : האם מוסד חינוך "מוכר שאינו רשמי" (עמותות, חברות, רשתות פרטיות) מחויב להשוות את תנאי השכר של עובדיו לשכר של עובדי המדינה בחינוך הרשמי ?
לקורא הממוצע זה נשמע אולי כמו חלום רחוק, אבל התשובה המשפטית היא כן חד-משמעי. בואו נעשה סדר בבלגן.
קודם כל, רקע קצר : איפה אתם מלמדים ?
מערכת החינוך בישראל מחולקת בגדול לשלושה סוגי מוסדות (מגני ילדים ועד תיכונים) :
-
החינוך הרשמי : בתי ספר וגנים בבעלות ומימון מלא של המדינה או הרשות המקומית (פיקוח מלא).
-
מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) : מוסדות בבעלות פרטית (עמותות, חברות וכדומה) הפועלים בפיקוח חלקי וממומנים חלקית על ידי המדינה.
-
מוסדות פטור : לרוב עמותות במגזר החרדי, הפועלות עם מינימום פיקוח ומתוקצבות באחוזים נמוכים יותר.
מה אומר החוק על השכר שלכם ?
הורים רבים בוחרים לשלוח את ילדיהם לחינוך הפרטי/המוכר שאינו רשמי. כדי להבטיח שהרמה הפדגוגית והאנושית שם לא תיפול מהחינוך הציבורי, המדינה קבעה תנאים נוקשים לקבלת "רישיון והכרה".
אחד התנאים המרכזיים מופיע בתקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי :
"משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים".
במילים פשוטות : כדי שבית ספר או גן יקבלו הכרה ותקציב מהמדינה, הם חייבים לפי חוק לשלם לצוות החינוכי שלהם בדיוק לפי הטבלאות, הדרגות והסכמי השכר של החינוך הרשמי !
שני דגשים שחובה להכיר (וכאן הבעלויות מנסות להתחמק) :
-
זה חל גם על סייעות ואנשי מנהלה : שימו לב ללשון התקנה – "המורים והעובדים". החובה להשוואת תנאים אינה מוגבלת רק לעובדי הוראה (מורים וגננות), אלא חלה באופן מלא גם על סייעות, עובדי מזכירות, אבות בית וכל כוח אדם אחר במוסד.
-
אין קשר לגובה התקצוב : זוהי טענה נפוצה של עמותות ובעלויות : "משרד החינוך מתקצב אותנו רק ב-75%, אז אנחנו משלמים לכם 75%". טעות! החוק ופסיקות בתי הדין לעבודה קבעו בצורה ברורה : החובה לשלם שכר מלא ושווה אינה תלויה בגובה התקציב שהמוסד מקבל מהמדינה. זוהי חבות ישירה של המעסיק כלפי העובד.
בשורה התחתונה : אם אתם עובדים במוסד מוכר שאינו רשמי – מגיע לכם שכר, ותק, ותנאים סוציאליים בדיוק כמו עמיתיכם בחינוך הציבורי.
אל תתפשרו על הזכויות שלכם !!!